#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלא. לנהרדעי האם כותבים הרשאה על מטלטלים ועל הלואה ומדוע?<br>	"לל""ק אין כותבים הרשאה על מטלטלים משום דרבי יוחנן שאמר שאין הבעלים יכולים להקדיש דבר שאינו ברשותו והוא הדין שאין יכול לכתוב הרשאה על דבר שאינו ברשותו. איכא דאמרי שאין כותבים הרשאה על מטלטלים שכפר בהם משום דמחזי כשיקרא, שנותן הוא לשליח דבר שאין לו אצל אותו אדם, אבל אם לא כפר בהם כותבים. וביארו התוס' (ד""ה אמטלטלין) דלהאי לישנא כותבים אפילו על הלואה אע""פ שאין יכול להקנותה כיון שמסקינן דשליח שויה ועשו תקנה לענין שליחות כאילו היה קונה קנין גמור <sup>קכד</sup>. רש""י פירש כל הסוגיא במי שהפקיד אצל נאמן (ועי' קצוה""ח סי' קכג ס""ק א) אולם התוס' (ד""ה לא) כתבו שבפקדון ודאי כותבים והסוגיא במטלטלים דגזילה.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכד.  והרשב""א  (ד""ה איכא)  כתב שללישנא זו אע""פ שאינו יכול להקדיש מגזירת הכתוב. אבל במכר ובמתנה יכול ליתנם והוא הדין בהרשאה. ואפשר לכתוב הרשאה על מלוה בשטר בשהקנה לו בכתיבה ובמסירה. אבל מלוה ע""פ שאי אפשר להקנותה אלא במעמד שלשתן, אע""ג דלא כפריה אי אפשר לכתוב עליה הרשאה ללישנא בתרא כלישנא קמא, עכ""ד. ונמצא שחולק על התוס', שלתוס' לל""ב אי אפשר להקנות דבר שאינו ברשותו ולרשב""א אפשר. לתוס' ההרשאה היא תקנת חכמים ולרשב""א היא מעיקר הדין. לתוס' אפשר לכתוב הרשאה על מלוה ע""פ ולרשב""א אי אפשר.</span>"	"ב""ק ע. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלב. דבר ולא חצי דבר. באלו מקרים ומדוע: 1) מודה ר""ע לחכמים 2) חולקים 3) מודים חכמים לר""ע? "	"1) בשנים אמרים קידש ושנים אומרים בעל <sup>קכה</sup> או בשנים אומרים גנב ושנים אומרים טבח מודה ר""ע לחכמים דהוה דבר ולא חצי דבר אע""ג דעדי הביאה צריכים לעידי הקידושין ועידי הטביחה צריכים לעדי הגניבה כיון שעדי הקידושין אינם צריכים לעדי הביאה ועדי הגניבה אינם צריכים לעדי הטביחה.<br>2) חולקים באופן ששני עדים מעידים שאכל פירות שנה ראשונה, שנים מעידים שאכל פירות שנה שניה ושנים מעידים שאכל פירות שנה שלישית שלר""ע הוה חצי דבר שכל אחת צריכה לחברתה ולחכמים הוה דבר שלם. רש""י פירש שכולם מעידים שהיה מוחזק בה והתוס' (ד""ה למעוטי) כתבו שהוא משום שראו כל מה שהיו יכולים לראות באותה שנה, ורב אלפס פירש שהוא משום שמועילה עדותם לענין פירות שאכל בשנה ראשונה שחייב לשלם אם לא ימצא יותר עדים.<br>3) רבנן מודים לר""ע בשנים אומרים שערה אחת בגבה ושנים אומרים שערה אחת בכרסה הני אמרי אכתי קטנה היא והני אמרי אכתי קטנה היא ולתוס' שלא ראו כל מה שיכולים לראות.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכה.  רש""י  (ד""ה בשנים)  פירש ששנים אומרים קידש פלוני את האשה בניסן ושנים אומרים בעל איש אחר באייר. והרשב""א  (ד""ה שנים)  חלק על פרש""י וכתב דה""פ שנים אומרים קידש ראובן את האשה ושנים אומרים חזר הוא ובא עליה, שעדי ביאה צריכים לעדי קידושין, דאלמלא הן ביאה לאו כלום עבדה, אבל עדי קידושין הויא עדות לעצמה לאוסרה אעלמא ולאסור אותן בקרובים.</span>"	"ב""ק ע: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלג. תניא גנב ומכר בשבת פטור. איך מדובר ומדוע פטור? 	"לרמי בר חמא באומר הקונה לגנב בשבת עקוץ תאינה מתאינתי ותיקני לי גניבותיך, וכן עשה ונתחייב מיתה ונפטר מהתשלום מדין קלב""מ. ואע""ג דלא יכול לתובעו בדין, מ""מ אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו דכיון שצריך לשלם לצאת ידי שמים סגי להחשב על ידי זה אתנן וה""ה הכא להחשב מכירה.<br>לרב פפא לר""ע שסובר קלוטה כמי שהונחה דמי באומר הקונה לגנב בשבת זרוק גניבותיך לחצרי ותקני לי גניבותיך, ולרבנן דלא ס""ל קלוטה כמי שהונחה דמיא באומר לא תיקני לי גניבותיך עד שתנוח בקרקע החצר, וכן עשה ונתחייב מיתה על הוצאה מרשות לרשות ונפטר מהתשלום מדין קלב""מ. כתבו התוס' (בד""ה כמאן) שלר""ע צריך להעמיד שזרק לחצר דרך פתח או דרך חלון ולא מעל מחיצת החצר דאל""כ יתחייב באויר חצר ולא יקנה עד שיכנס לתוך המחיצות. עוד כתבו התוס' (ד""ה לענין) שלרבנן העמידו דוקא באופן זה לר' ירמיה דלית ליה עקירה צורך הנחה אבל לר' אבין היו יכולים להעמיד כאוקימתא דר""ע ומשום דס""ל עקירה צורך הנחה. [לפר""ת ועי""ש שר""י חולק]."	"ב""ק ע: ותוס'"		
